הירדמות הוא המצב בו הגוף מנתק את עצמו מהמחשבות 

בעל משק גדול חיפש עובד מקצועי לחוותו, איכר בודד שהגיע אמר שהחשוב בהרגליו שהוא אוהב לישון, בעל החווה הרים גבה וקיבל אותו לעבודה, עברו שבועות והעובד החדש מילא את כל ציפיותיו של בעל החווה, ערב אחד, השתוללה סופה רעמים אדירה, גשם שוטף ורוחות השתוללו בחוץ, יצא בעל החווה מודאג וחרד, עטוף במעיל ומטריה, לראות את הבקר והעופות והם כולם נעולים וסגורים בלולים שלהם, חזר בעל החווה ומצא את האיכר ישן שנת ישרים, העיר אותו ושאלו; "סופה עזה בחוץ ואינך דואג". ענה לו העובד; "היות וארגנתי את הלולים והדיר, קשרתי את הסוסים, יכול אני עתה לישון בשקט,.

שינה הוא המצב בו אנו מאפשרים לגופנו לקחת את הזמן שלו על מנת לארגן ולסדר את כל החוויות והאירועים שעברו עלינו במשך היום.
בשינה אנו מתנתקים מהמחשבות, השינה משחררת אותן מהצורך לארגן ולסדר את כל המאורעות והחוויות שההינו שותפים להן. מרגע הניתוק שרביט הניהול נמסר לגוף ולכושר הארגון הנפלא שלו..
שינה הוא צורך לגופנו, על מנת לשחרר את הגוף ממתחים שהצטברו בו, לאזן ולהחזיר אנרגיה לאיברים שהירבנו להשתמש בהם. בשינה אנו עוברים לרמת פעילות שונה של המוח, פעילות ברמה יותר נמוכה, אין למוח צורך לפעול במלואו, הגוף נותן גם למחשבות אפשרות שהוא נותן לשאר האיברים לנוח.
הירדמות למספר דקות לאחר פעילות שדרשה מאתנו מאמץ חשיבתי או רגשי נותנת למוח הזדמנות לקחת את אותן הדקות להתארגנות וגורמת לנו הקלה ביקיצה. ואחריה.
לכולנו מוכרת עובדת החלשת יכולת הקליטה בשעות הערב ועל עיירנות מחשבתית בקומנו.

שלב ההתנתקות, שלב המעבר לשינה הוא הקשה ביותר, עליו נדבר בהמשך?
השקט והמנוחה בה אנו נמצאים ממש לפני השינה, הנוכחות שלנו רק עם עצמנו , יכולה בהחלט להביא ולמחזר את האירועים שעברנו במשך היום.
הם יקלטו בעוצמתם היחסית לרמת חשיבותם, ולא בהכרח על פי סדר התרחשותם.
כל דבר שקורה לנו, או שההינו מעורבים בו משאיר אחריו ע י ק ב ו ת,
אירוע בזמן התרחשותו איננו זהה לעקבות שהוא משאיר אחריו, באירוע ההינו נוכחים, יכולנו להתערב, להשפיע, לשנות, עקבות אי אפשר לשנות, אי אפשר להשפיע "על חלב שנישפך", אפשר להצטער או להתרגז על דברים שלא אמרנו או עשינו.
כל האירועים שמעסיקים אותנו בסיומו של יום, אלו שאנו מגלגלים בתוכנו טרם הירדמות, אינם האירועים עצמם, הם העקבות של האירועים שהתרחשו במשך היום, הם אינם יכולים להיות האירועים עצמם, האירוע כבר היה, אי אפשר להחזירו בדיוק כפי שהיה.
כאן ח ו ס ר ה א ו נ י ם שלנו ועל אי יכולתנו לשנות מאומה באירועים הרצים במחשבות שלנו.
את ההמשך נתאר בהדמיה ;
נדמיין את כל מה שניכנס למחשבות כמחויב לעבור דרך פתח של צינור, שזורם ממש כמו זרם של מים, הכניסה למחשבות היא דרך צינור. (קוטר הצינור עלול להשתנות; במצב בריאות ירוד פתח הצינור מצטמצם, ובמצב בריאות תקין פתח הצינור יורחב, ויכולת הקליטה תהיה גדולה יותר).
אל פתח הצינור הזה אנו מביאים את עקבותיהן של האירועים שהעסיקו אותנו, הם באים מכל כיוון ומכל זווית אפשרית, פורצים אל פתח הצינור. עוצמת כניסתם איננה זהה, כל אחד מהזרמים נכנס בעוצמה ובקצב שונה, הזרימה מתערבבת זו בזו.
נצבע את הזרמים הנכנסים אל פתח הצינור, ניתן לכל אחד צבע אחר וביציאה, בחלקו האחורי של הצינור נבחין במערבולת שכולה עיסה של צבע.
זרימה כזו, היוצאת מפתחו של הצינור תהפוך עד מהרה לזרימה אדירה, מי מאתנו אוהב מערבולת?
מערבולת מביאה; סחף, יש בה אי ודאות, חוסר בטחון, ויוצרת כאב, איננו אוהבים מערבולות.
החשוב ביותר הוא לברוח ממנה, איננו יודעים כיצד, ומחמירים עם עצמנו בהביאנו לתוכה עקבות מאירועים נוספים. ובכך אנו שוקעים בה יותר ויותר עמוק.
כמה קל לייצר מערבולת וכמה קשה לצאת ממנה.

יש ואנו מגבירים את עוצמת המערבולת על ידי העסקתן של המחשבות במה שיהיה, האם לא שכחנו משהו? מה יקרה אם? גם זרימה זו נכנסת אל פתח הצינור, אבל היא איננה עקבות אך היא מתערבבת בתוך העקבות, דווקא זרימה זו קל להקטין.
דברים שקשורים בעתיד, קשורים לתכנון, לדברים שאולי נשכח, כשנעביר אותם על הניר נהיה משוחררים לאגור אותן בתוך הזיכרון, גם פרטים ומספרים משיחות לטלפון ניתן לרשום ולשחרר את המחשבות מלאגור מידע שאיננו נחוץ ממש עתה.

י ש דרך להימלט מהמערבולת, יש דרך לברוח ממנה ולהקטין את עוצמתה.
אם נביא אל פתח הצינור, אל תוך הזרימה הזו זרימה א ח ר ת, זרימה שעוצמתה חזקה יותר, מהי אותה זרימה?
כולנו עוברים בחיינו ח ו ו י י ו ת, שמשאירות בנו ריגוש חזק, כל חוויה עם עוצמות הריגוש המתאים לה, אנו אוהבים לשתף אחרים בחוויות שריגשו אותנו (להראות תמונות מטיול בחו"ל). אנו אוהבים להעביר אותן במחשבת, נעים להיזכר בהן, אפילו שהתרחשה לפני זמן רב, קל להתחבר לחוויה אהובה עלינו, הדמיון שלנו עושה זאת נפלא.

גם חוויה היא ע ק ב ו ת, גם בחוויות אנו עוסקים בעקבות, אי אפשר לחזור עליה בדיוק כפי שהייתה, למרות שזה רצוננו לפעמים.
עקבותיה של חוויה שריגשה אותנו עמוקות יותר מאלו של אירוע שההינו בו במשך היום, האירוע ישכח, החוויה למרות שהייתה לפני רב נשארה עמוק בזיכרוננו (העקבות שלה).
לעקבותיה של חוויה שריגשה אותנו הייתה ה ת ח ל ה, היא לא באה פתאם, היא התחילה מנקודה מסוימת, היו לה מחשבות מקדימות, לא מיד היא הגיעה לשיא העוצמה שריגשה אותנו, היא הייתה המכלול כולו או פרטים בתוכה.
אם נתחבר לעקבות של חוויה כזו, לחוויה אמיתית לחוויה שריגשה אותנו מאד, (נסיעה לחו"ל, שחיה לילית וכד') נביא את עקבותיה אל פתח הצינור, לא את עקבות השיא, אלה להיכנס לראשיתה, להכנות שלה, להתחיל לפסוע בעקבות רגעי יצירתה הראשונים, להיכנס לרגעי ההיסוס וההתלבטות, להתחיל לייצר את החוויה מחדש ולהיכנס עם העקבות האלה אל פתח הצינור.
בתחילה הזרם יהיה חלש, טיפין טיפין, עם התגברות עוצמתה, יתרבו העקבות המובילים אותה לתוך הצינור, נאפשר לה לזרום, לאסוף תאוצה, נאפשר לעקבותיה להתערבב עם עקבות האירועים שליוו אותנו במשך היום לא נעצור אותה, נ צ מ ד אליה.

שיאה של החוויה יהיה רגע הניתוק מהמערבולת.
ובתחושה של בטחון והנאה נוכל להצטרף אל אלה שנמצאים כבר בעולם החלומות.

כלים נוספים שיעזרו לנו להירדם:
- נניח על המדף ליד המיטה אלבומי תמונות, נוכל לעלעל בהן לפני השינה,
- נכין ליד המיטה פנקס ועט, כך נוכל לכתוב רעיון שצץ לפתע.
- נניח לידנו בהישג יד כל דבר שחסרונו מעורר התלבטות; לקום, לא לקום, (כוס מים, סיגריות).
- מוסיקה רגועה ואהובה.
- כרית מחוממת כתמיכה בגוף באיזור כואב היא דבר נפלא.

הדמיון הוא הכלי בו אנו משתמשים כדי להביא את החוויות והאירועים, רק אנו נחליט אלו חוויות ואירועים נזרים לתוך המחשבות.

- אם נבין את החשיבות העצומה שיש לשינה רגועה במרכם החיים שלנו, בתרומה האדירה לגופנו, נכיר בצעד גדול שעשינו קדימה על מנת להביא את עצמנו לשינה רגועה.
לכל אלה שקשה להם להירדם, ולאלה שנרדמים בקלות
ש י נ ה מ ת ו ק ה .